הלקוח החזיק במשך שנים ברישיון פרטי לאקדח.
במסגרת חקירה משטרתית שנפתחה בעקבות אירוע פלילי שהתרחש באזור מגוריו, התבקש הלקוח ע”י המשטרה למסור את נשקו לבדיקה בתחנה. חשוב לומר שלא נפתח תיק פלילי נגד הלקוח, אולם, המשטרה העבירה באופן אוטומטי המלצה לאגף הרישוי במשרד הפנים לבטל את רישיונו.
בחלוף מספר חודשים פנה הלקוח למשטרה כדי לקבל את אקדחו, אך סורב בתירוצים שונים. לאחר שהלקוח פנה לסיוע משרדנו ולאחר התערבותנו מול פיקוד התחנה, הוברר כי מעולם לא נפתח תיק נגד הלקוח וכי מבחינת המשטרה לא היה שום צורך בהמשך החזקת הנשק.
בנסיבות אלו ולאחר סיג ושיח עם המשטרה, חזרה בה המשטרה מהמלצתה לבטל את רישיון הנשק. משפנינו לאגף הרישוי לקבלת רישיון הנשק, “התבשרנו” כי על הלקוח להגיש בקשה לחידוש רישיון, וזאת על אף שרישיונו היה בתוקף באותה עת.
משהוגשה הבקשה כאמור, התברר כי אגף רישוי הנשק “משך” את הלקוח אל תוך “מלכודת דבש” ובקשתו נדחתה בשל “אי עמידה בתבחינים החדשים”. בנסיבות אלו לא היה מנוס מהגשת ערר ארוך ומנומק על החלטת פקיד הרישוי.
בסופו של יום הערר שהוגש על ידנו התקבל ורישיונו של הלקוח הושב לו.
צריך לזכור שבחלק מהמקרים, חרף הגשת הערר, לא מוחזר הרישיון למבקש, ואז ניתן לפנות באמצעות עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי כנגד החלטות ועדת הערר ו/או המשטרה.