הוא הגיע אלי בתקופת החגים, מיואש. הסביר שהוא לא מצליח למצוא עבודה זה זמן רב. הוא אב לשלושה ילדים וכל פרנסת המשפחה תלויה בו.
הוא אמר לי: אני שירתי שירות קרבי בצה”ל, סיכנתי את חיי ועכשיו אין לילדים שלי מה לאכול.
בדיקה קצרה העלתה כי הסיבה לכך נעוצה בשלושה תיקים סגורים במשטרה, כל תיק היה סיפור מוזר והזוי בפני עצמו.
כיום רבים מתקשים למצוא עבודה כשבאמתחתם הרשעות ו/או תיקים סגורים במשטרה.
ראיתי את טיב העבירות וסוגן והסברתי לו חביבי, לא פשוט כאן העניין.
אך ייאוש לא מוביל לשום מקום, אז החלטנו לצאת לדרך עם המון סבלנות ותקווה.
בזו אחר זו (עם לא מעט מריבות על קבלת החומרים), הוגשו להן שלוש בקשות לשינוי עילת סגירה ל”חוסר אשמה”, כשהמטרה לנקות לחלוטין לבחור את המרשם והנשמה.
תוך חודש ימים, בזו אחר זו התקבלו להן 3 החלטות בבקשות. בכולן ללא יוצא דופן שונו העילות, כולן, ל”חוסר אשמה” והבחורצ’יק סוף סוף נשם לרווחה.
תוך ימים מספר מצא לו עבודה והשמחה כעת משולשת – גם עבודה, גם מרשם נקי וגם היכולת להגיש בקשה לרישיון נשק.